פסק-דין בתיק תא"מ 39981-01-12

עניינה של תביעה זו הוא תשלום עבור הוצאות הריסה שביצעה התובעת לתוספת בנייה שנבנתה על ידי הנתבע, ללא היתר כדין.

עיקרי הפרשה

1.         ביום 19.5.09 הגישה התובעת לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 (1) ו-(2) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בה התבקש בית המשפט לצוות על הריסת המבנה נשוא הבקשה ולהטיל את ביצוע ההריסה על הנתבע ואם לא יבצעה, על התובעת.

2.         בבקשה זו נטען כי בחודש אוקטובר 2008 נבנו בשטח ציבורי הסמוך לנכס ברח' ניקנור 216 בשכונת גונן בירושלים (להלן: "הנכס") גדרות מבלוקים וערוגות. כן רוצפו אבני שפה בשטח של 61 מ"ר. ביצוע כל העבודות הנ"ל היווה סיפוח ותיחום של שטח כ-89 מ"ר (להלן: "התוספת"). עוד נטען בבקשה, זו כי בתאריכי 26.10.08 ו-29.10.08 הגיעו לנכס מפקחי מחלקת הפיקוח על הבנייה בעירית ירושלים וכי בביקורי המפקחים לא נמצא במקום בעל המבנה או האחראי לבנייתו, למרות שבביקור הראשון הושארה הודעה בדבר כניסה למקרקעין ליום 29.10.08. לאור האמור, נטען בבקשה כי התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 212 (1) ו-(2) לחוק התכנון והבנייה, כי אין למצוא את האדם שביצע את העבירה וכי אי אפשר למסור לו הזמנה כדין.

3.         ביום 23.6.09 הגיש הנתבע, אשר הינו דייר בנכס, הודעה על התנגדות למתן צו הריסה, בגדרה טען, בין היתר, כי בנה את הגידור לפי דרישת התובעת וכן טען להתחייבות מצד התובעת שלא להגיש כתבי אישום נוספים, לאחר שהגישה בעבר כתב אישום נגד אביו של הנתבע וחזרה בה מאותו כתב אישום. בתצהיר אשר תמך בהתנגדות הצהיר הנתבע, כי הוא מתגורר בנכס עם הוריו וכי הוא לוקח אחריות על הנטען ויהיה המשיב לכל בקשה בשמו ובשם הוריו.

4.         ביום 21.7.10 ניתן צו הריסה לגבי התוספת. בית המשפט לעניינים מקומיים  קבע בהחלטתו כי מועד ביצוע הצו יידחה למשך 60 יום על מנת לאפשר לנתבע להתארגן. כן נקבע בהחלטה, כי ככל שהנתבע לא יבצע את הצו במועד שנקבע לביצועו וכי לא יהיה לו במועד האמור היתר המכשיר את הבנייה, תהא התובעת רשאית להרוס את הבנייה והנתבע יישא בהוצאות התובעת בביצוע ההריסה.

ביום 1.3.11 ביצעה התובעת את צו ההריסה לפי החלטת בית המשפט.

5.         התובעת דורשת לחייב את הנתבע בהוצאות ביצוע ההריסה. על-פי הנטען בכתב התביעה, שילמה התובעת לקבלן ביצוע ההריסות סך של 11,640 ש"ח עבור ביצוע ההריסה. סכום זה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה עומד על סך של 11,980 ש"ח.

טענות התובעת

6.         התובעת טוענת כי משביצע הנתבע עבודות בנייה ללא קבלת ההיתרים הדרושים על-פי דין ומשניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, הרי שעל הנתבע לפצות את התובעת בגין העלויות שנאלצה להוציא לשם ביצוע צו ההריסה השיפוטי, וזאת מכוח החלטתו המפורשת של בית המשפט לעניינים מקומיים, בה נקבע כי הנתבע ישא בהוצאות ההריסה וכן מכוח סעיפים 211, 213 לחוק התכנון והבנייה, מכוח הפרת חובה חקוקה, עוולת הרשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

7.         לטענת התובעת הנתבע לא ביצע את הריסה כנדרש לפי החלטת בית המשפט, למעט פירוק חלק קטן של גדר מחומר קל, אשר נבנתה על גבי גדרות האבן נשוא הצו. ביום 7.2.11 קיבל הנתבע התראה, בה הודיעה התובעת כי בכוונתה לבצע את ההריסה לפי החלטת בית המשפט, וזאת בהתאם לצו ההריסה אשר נכנס לתוקפו עוד ביום 21.9.10. כן הודע לנתבע כי עליו להיערך להריסה בתוך 10 ימים. חרף העובדה כי עבר זמן רב מאז החלטת בית המשפט, בחר הנתבע שלא לבצע את ההריסה.

8.         התובעת מדגישה כי ביום ההריסה כל פריטי הבנייה הבלתי חוקית נשוא הצו, לרבות גדרות האבן והריצוף עמדו על תילם ולא נהרסו על ידי הנתבע. כל שהוסר הוא חלק מגדר הפלסטיק הנמצאת מעל לגדרות האבן נשוא הצו והסרתו אינה מהווה קיום של צו ההריסה.    

טענות הנתבע

9.         הנתבע טוען כי החל לפעול לקיום צו ההריסה, אשר ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. כך, הנתבע פנה לתובעת, באמצעות אחותו הגב' צהלה ארגמן, על מנת לברר ולסכם את פרטי ההריסה הנדרשים. התובעת ניהלה עם הנתבע מו"מ לגבי פרטי ההריסה תוך שטענה בפניו כי עליה לבדוק מספר פרטים ולחזור אליו עם תשובות ברורות. בשלב זה, ובניגוד למוסכם בין הצדדים, פעלה התובעת באופן חד צדדי וביצעה את פעולת ההריסה. הנתבע טוען כי לנוכח ההבטחה השלטונית שניתנה על ידי התובעת והתנהגותה הפסולה, הרי שעל התובעת לשאת בכל הוצאה כספית בגין ביצוע ההריסה.

10.       עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה כי העלויות הנזכרות במסמכים אשר צורפו לכתב התביעה אכן משקפות את העלויות בגין הריסת התוספת במקום מגוריו של הנתבע. כך, בחשבונית המס מצוין מקום הריסה אשר שונה ממקום מגוריו של הנתבע. רק בהמשך שינתה התובעת בכתב יד את הכתובת על גבי החשבונית לכתובת הנתבע.

11.       הנתבע מוסיף וטוען, כי הסכום המופיע בחשבונית מופרז, שכן התובעת התקשרה בהסכמים עם הקבלן לפיהם היא מחויבת בתשלום לפי יום עבודה ולא לפי שעות עבודה בפועל ואין מקום לחייב את הנתבע לשאת בעלויות אלה. התובעת אף לא הציגה את ההסכם עם הקבלן המבצע במלואו. בהתאם להצעות מחיר שקיבל הנתבע מבעלי מקצוע מוסמכים ומיומנים, עלות העבודה מסתכמת בסכום של 3,844 ש"ח. כמו כן, אין מקום לפצות את התובעת בסכום המע"מ ששולם, שכן התובעת מזדכה על סכום המע"מ.

12.       לצורך הכרעה בתביעה שלפני יש לבחון מספר שאלות:

האחת, האם קיים הנתבע את צו ההריסה  בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים.

השנייה, האם התחייבה התובעת בפני הנתבע או מי מטעמו כי לא תפעל לביצוע ההריסה נשוא הצו.